החלטה בתיק צ"ו 1450-09

1.         זוהי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה והופעה מצידו של המבקש.

            בכתב התביעה נטען כי התובע עבד בשירות עמותה בשם בית הקינא      (להלן:" העמותה"), שהיא גם הנתבעת מס' 1 בתביעה, וכי היא נותרה חייבת לו הפרשי שכר עבודה בסך של 6,500ש"ח, בגין תקופת עבודה שהחלה בחודש          ינואר   2008 והסתיימה בחודש אוקטובר 2008.    

            לגבי המבקש, שהינו הנתבע מס' 2, נטען כי הוא זה שהפציר במשיב לעבוד        בשירות העמותה גם לאחר שחלק משכרו לא שולם, וכי יש לחייבו בחיובי        העמותה מכוח טענה של הרמת מסך.

            פסק הדין ניתן ביום 05/01/10,  לאחר שהוצגו בפני בית הדין אישורי מסירה    לכאורה לנתבעים, והם חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד,בהעדר הגנה והעדר         הופעה מטעמם, את הסך שנתבע בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 01/01/08 ועד        לתשלום המלא בפועל.

            חשוב לציין כי כתב התביעה הוגש מבלי שצויין בו מספר תעודות הזהות של     הנתבע מס' 2, הלא הוא המבקש.

            זמן רב לאחר שניתן פסק הדין, משנתקל התובע-המשיב בבעיה לבצע את פסק הדין כנגד המבקש, ביקש לתקן את פסק הדין על דרך הוספת מספר תעודת   הזהות של המבקש .

            תחילה סרב בית הדין לבקשה, וזאת מההנמקה הבאה - " משלא נכלל מס '      תעודת הזהות של הנתבע מס ' 2 בכתב התביעה , וגם לא בכתב התביעה                   המתוקן , אין מקום לתקן בדיעבד את פסק הדין על דרך הוספת מספר     תעודת הזהות , שכן אין מדובר בהשמטה שנעשתה בפסק הדין".

            ברם, לאחר שהוגשה בקשה חוזרת, ואליה צורפו אסמכתאות, חס בית הדין על           התובע, ונעתר לבקשה, ובהחלטה מיום 06/11/12 תוקן פסק הדין על דרך           הוספת מספר תעודת הזהות של המבקש ליד שמו.

2.         בבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה ביום 05/12/12, נטען כי המבקש לא      ידע אודות קיומה של תביעה כנגדו, וגם לא על פסק הדין שניתן בזמנו, אלא       עם קבלת ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין, אשר בה ננקב כבר מספר תעודת         הזהות שלו.

            על פי האמור בבקשה, ישנם בכפרו של המבקש אנשים נוספים ששמם זהה,     והוא מעולם לא קיבל הזמנה לדין או דרישה להגיש כתב הגנה, ולא ידע כי         הוגשה כנגדו תביעה.

            לגופו של עניין, טען המבקש רק זאת שהמשיב עבד בשירות העמותה בלבד, וכי             מעולם לא התחייב באופן אישי לשלם לו כספים כלשהם.

            יוער כי הבקשה נתמכה בתצהיר בן מספר שורות בלבד, בו נאמר כי כל האמור             בבקשה אמת.

3.         בדיון שנערך בפני בית הדין נחקר המבקש על תצהירו.

            המבקש הודה כי הוא זה שייסד את העמותה, אולם טען כי הדבר נעשה בשנת             2004, וכבר בשנת 2005 נתגלעו מחלוקות בינו לבין חברים אחרים בעמותה והוא הפסיק לשמש כמורשה חתימה, וכי מספר שנים שימש כרכז פרוייקטים         ולבסוף, לפני כארבע או חמש שנים, חדל להיות בקשר עם ענייניה.

            המבקש חזר וטען כי מעולם לא התחייב לשלם בעצמו כספים כלשהם למשיב, וכי בכל מקרה פעולותיו בשירות העמותה נעשו בהתנדבות.

            בפני בית הדין הוצגו מסמכים שונים הנוגעים לפעילות העמותה ששמו של        המבקש מופיע בהם, אולם לא ניתן היה ללמוד באופן ברור וחד משמעי ממי     מהם כי יש להרים את מסך ההתאגדות ביחס למבקש ולקבוע כבר נכון לשלב          זה של הדיון כי הוא והעמותה חד הם, ודאי שלא נכון לשנת 2008.

4.         הדין החל -

            תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן:             "התקנות") מסדירה את דרכי ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

            באשר למדיניות הפעלתה של תקנה זו נקבע בפסיקה: